ויטל נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.מאז 23.6.10 מחזיק התובע בתעודת נכה המקנה לו 25 אחוזי נכות יציבה.

2.במסגרת התביעה המונחת בפני טוען התובע כי מקורה של נכות זו בתאונת עבודה שארעה

לו בתאריך 14.1.95 והוא עותר לחיובה של הנתבעת בפיצוי המגיע לו לטענתו מכח פוליסת הביטוח שלו אצלה , הכוללת בין השאר כיסוי לתאונות אישיות ונכות מתאונה.

3.מן המסמכים אותם צרף התובע לכתב תביעתו ומטענות הנתבעת בכתב הגנתה, כמו גם

מטיעוני הצדדים בדיון שהתקיים בפני, עולה בבירור כי תחילת תקופת פוליסת הביטוח

שרכש התובע אצל הנתבעת, ביום 17.6.09 ולא לפני כן.

4.הנתבעת טוענת, בצדק, כי משמדובר בתאונה שארעה לפני תחילת תקופת הביטוח הרי

שעל פניה מדובר בתביעה נעדרת עילה.

תוך הבהרת בקשתה לדחיית התביעה על הסף, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בפרק ההגדרות

של הפוליסה, מוגדרת "תאונה" כ: "ארוע חיצוני, פתאומי, אלים ובלתי צפוי שאירע במשך

תקופת הביטוח ושגרם במישרין וללא תלות בגורמים אחרים לפגיעה פיזית בגוף המבוטח,

וכי בכל מקרה על פי סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, תקופת ההתיישנות של

תביעה לתגמולי ביטוח היא 3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח.

5.לטענת הנתבעת, פנה אליה התובע לראשונה ביום 20.10.10, כשבטופס התביעה מיום

31.10.10 הוא לא הזכיר כלל את התאונה נשוא תביעתו, אלא טען לכאבים פתאומיים בגב

וברגל ימין ורק בכתב התביעה העלה את הטענה כי מדובר בנכות שמקורה באותה תאונה

משנת 1995.

6.במהלך הדיון שהתקיים בפני, הסביר התובע כי לתפיסתו חלה הפוליסה על נזקי אותה תאונה משום שרק בשנת 2010 הכיר בו המוסד לביטוח לאומי כנכה וכי מועד זה הוא המועד הקובע שצריך להיחשב כ"מועד התאונה המזכה אותו בפיצוי".

7.לצערי, על אף נסיונותי להסביר לתובע כי הוא נתפס לטעות בסיסית וכי דין תביעתו להידחות על הסף, הוא לא שעה להסברי (כפי שלטענת נציג הנתבעת לא שעה גם להסברים שניתנו לו על ידי נציגות הנתבעת בטרם הוגשה התביעה).